פאברי - האדם
למי נשיח צערנו על אובדנכם, בשעה שהייתם כאילן צעיר ללא ענפי-יורשים, להם נוכל למסור את סגולותיכם הדגולות? טרם הספקתם לבנות בית וכבר נפלתם על בניין הבית בשביל אחרים
[משה פליישר [על אברהם פורדי וצבי וייזל -
מאורעות היסטוריים מתחוללים בשעה שההכרח ההיסטורי מבשיל אותם לכך. כשכוחות הייצור התפתחו עד כדי כך, שאותם תנאי-הייצור שסייעו להתפתחותם הופכים להיות להם לאבן-נגף, לוחצים – בהמשיכם להתחסן – על המסגרות שאבד עליהן הכלח, ובסוף הם פורצים ושוברים אותן כליל. כוחות הייצור יוצרים תנאי ייצור חדשים, כדי להוסיף להתפתח ולהרוס מחדש גם אלה.
זוהי ההסברה המארכסיסטית על התפתחת המאורעות ההיסטוריים. לו היינו מקבלים את התורה המארכסיסטית הזאת בדרך וולגארית, היינו סוברים, כי עלינו להיסחף עם שטף-ההתפתחות ולהפוך כדור-משחק בידי הגורל – ובזה לסיים את תפקידנו. ברם לא כן הוא המצב. נכון כי חיים אנו במצב היסטורי שאינו צלוי ברצוננו. אך ברגע שאנו מכירים את דרכה של ההיסטוריה, יש ביכולתנו להחיש ולהמריץ את מהלך גלגל-הוגרל. ההיסטוריה נזקקה תמיד לסוללי-דרך, החל מהספארטאיים ועד לסטאחאנובאים, החל מהנביאים ודרך המכבים ועד לחלוצים של ימינו.
מה טיבם של סוללי-דרך אלה? הם מחשלי-כל-הדורות זה עידן ועידנים. הם הלוחמים במשטר, בשיגרה, בצורת-החיים ה"נורמאלית", הם החותרים תחת אושיות הקיים. 99% של האנשיות חיים על-פי הסדר הישן. מה שאלה עושים נחשב למוסרי ונורמאלי. אותם המועטים – מתוך הכרה או מתוך האינסטינקט שלהם – הצרים על חומות המבצרים של המשטר הקיים, אינם יכולים לפעול תוך שיקול דעת
ופיקחות מחושבת.
כלום נחשב לשפוי בדעתו האיש שראשון חרש את מעניתו בטירתו הרעועה בתוך גלים בתולים של הים ומילא בזה תעודה היסטורית? כלום לא רצו להעלות על המוקדת את גלילי תורתו המהפכנית, והאם לא היה דרוש רצון ללא-חת כדי לגלות חלקי-תבל זרים, או כדי להמציא את האווירון?
אם זכרים אני בחיינו התנועתיים שלפני המלחמה, הרי אפשר לקבוע, כי גם היו מהפכניים וחלוציים. התקוממנו נגד כל ישן, נגד בית-הורים, החברה, העולם העושק, נגד ארץ הורתנו והתכוננו להגשמתו של החזון החלוצי.
אך בינתיים בא הפאשיזם והמלחמה. במקום להיאבק על מטרות גדולות ומרחיקות-לכת, שומה עלינו לעמוד מול סכנות-מות יומיות. במקום החברים הטובים, שבידיהם היינו מוכנים להפקיד את חיינו, הקיפו אותנו צוררים, בצע וכזז מזימה אפפו אותנו.
נפכחו עינינו, נתפקחנו ונתפכחנו.
וכעת, כשההיסטוריה העמידה אותנו מחדש מול יעדים חלוציים, שוב קשה לנו להתלהב ולהאמין ברעיון ובאדם. אם נסקור את מחצית השנה שחלפה, רואים אנו מאבק תמידי בנגעים הנפשיים – עקבות המלחמות. לגלגנו, חשדנו – משועבדים היינו לעבר. לא יכולנו, לא העזנו להשתחרר קצת ולשמוח, להתלהב ולחיות!
נדמה, כי בזמן האחרון כאילו פגה המתיחות במקצת בהשפעת הסביבה הקיבוצית, האנשים האהודים והחביבים, וכתוצאת החוויות החדשות.
השינוי עודנו מצער עד מאוד, אולם חשיבותו גדולה לעין ערוך. חיסלנו את שרידי ההרס המוסרי של המלחמה. הסימנים הראשונים של הרוח החדשה, הבריאה, שאיפות החיים בחברתנו – חשיבות מכרעת להם על סף תקופת-העצמאות שלנו.
פאברי
(לקוח מ"גשר", עיתון גרעין האחד במאי בקיבוץ מענית.)
יום קשה היה אז, וישבתי בחדרי שבור בנפש ובלב, מהמכה הקשה שהונחתה ע"י הבשורה הרעה שקבלנו על נפילתך, כמממערכה שנתחוללה מדרום ליחיעם הנצורה. שנתיים עברו, מאז, הקרבת את חייך למען שחרור המולדת. קשה היה להתרגל לחיים בלעדיך בקבוץ; בכל מקום ובכל עת זכרנו וראינו אותך כאילו חיית עוד ביננו. חסרת לנו, התרגלנו ואהבנו אותך, את החבר הישן הנאמן אשר מצאנו בך.
שנתיים עברו מאז! פברי היקר! ימים אפורים עברו עלינו. ובימים האפורים האלו טושטש זכרך מקרבינו אך לא לגמרי. שבילי החיים הקיבוציים בבעיותיו השונות [...] אתנו כל הזמן. מנהיגים באים, מנהיגים הולכים, בתוכינו ומחוצינו. כל העולם סוער, רועש, מלחמה הולכת – מלחמה מתקרבת. כי ישנם רגעים גם בעולם הסוער הזה ואת הרגעים האלו מקדישים אנו לזכרך היקר.
פברי היקר! איש השלום היית ונפלת במלחמה, ולא זה היה חלומנו. חלמנו ועבדנו בעד רעיונות השלום של בנייה, יצור ועמל שקט וקלגסי. הכנופיות העמידו אותך הצידה מהמאבק הזה. חלמנו ועמלנו יחדו וכעת רק זכרך מלווה אותנו בהמשך הדרך הזו. וזכרך היקר מעביר כוחינו בהגשמה הזאת.
פברי! אין מילים להביע הצער והיגון שאינך עמנו והעדרותך מפגישה, אנו טרם [...] מאתנו עם יתר חבריך ענשך עם שאר הגבורים האלמונים ורק שמך השארת לנו שנחרוט על שלט מצבה מן סלעי אדמותינו. וזכרך היקר שנחרט בליבינו ורק עם מותינו יטשטש.
*
יום קשה היה אז, ישבתי בחדרי שבור בנפש ובלב
שלך,
משה שפירא
אברהם היה איש הספר, חבר נאמן, חלוץ ציוני וגיבור. קצרה היריעה, מלתאר את דמותו המופלאה של אברהם, כפי שהיא מצטיירת בדברי חבריו הרבים. נחישותו הבלתי-נלאה אפיינה את כל מעשיו, והובילה אותו להישגיו הרבים. תרומתו ליישוב, לחבריו ולאחרים, בקיבוץ ובמחתרת, איננה ניתנת למדידה. הכרותינו עם אברהם, הייתה ממשית-כמעט, לאור זכרונו המוחשי.
posted by Furedi Avraham @ 7:38 AM
0 comments
