נירג'האזה
נירג'האזה (Nyíregyháza) היא אחת הערים הגדולות בצפון-מזרח הונגריה. העיר מוזכרת לראשונה בטקסט מן המאה ה-13. במאה ה-15 מנו תושבי העיר כ-400 נפש, והעיר ננטשה בתקופת השלטון התורכי. היא יושבה מחדש באמצע המאה ה-17, והפכה לעיר הגדולה במחוֹזה (במנותה כ-7,500 נפשות), עד שלהי המאה העוקבת. בתחילת המאה ה-19 הצליחה העיר לזכות לעצמאות מבעלי הקרקעות, ובשנים 1848/9 לקחה חלק פעיל במרידה נגד בית הבסבורג. בשנת 1858 נבנו פסי רכבת המובילים לעיר, כמו גם משרד טלגרף, דואר ותאטרון. בשנת 1876 הפכה העיר לבירת מחוז סבולץ' (Szabolcs). במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על-ידי הצבא הרומני, והוחזקה במשך עשרה חודשים. במלחמת העולם השניה נהרסו מספר מבנים, וכ-2,000 מתושבי העיר הלא-יהודים נשלחו למחנות עבודה ברוסיה. לאחר מלחמת העולם השניה, אוחד מחוז סבולץ' עם מחוז שכן לו, ושונה שמו לסבולץ'-סוטמר-ברג (Szabolcs-Szatmár-Bereg). נירג'האזה עודנה בירת מחוז זה.
הקהילה היהודית:
עד שנות ה-40 של המאה ה-19, לא הורשו יהודים להתגורר בעיר. אוכלוסית העיר הורכבה בעיקר מסלובקים שהשתייכו לכנסיה הלותרנית, ומדיארים שהשתייכו לכנסיה היוונית האורתודוכסית או הכנסיה הקלווינסטית. היהודים שהתישבו בעיר באו לבדם, ולא הקימו קהילה דתית. בשנת 1843 שלחו שלושה יהודים (עמנואל שטרן, יונה מנדל, דוד גולדשטיין, ברנט לוטציג ושלמה קליין) בקשה רשמית לראשי העיר בנוגע להקמת בית קברות יהודי בעיר. בקשתם נתקבלה. עד למרידה בבית הבסבורג, חיו בעיר 71 יהודים. חלקם לקחו חלק פעיל במרידה. מרבית יהודי העיר היו סוחרים או בעלי מלאכות חופשיות.
בשנת 1864 התקיים בעיר דיון בין 45 רבנים אורתודוכסיים. עד 1865, השתייכה הקהילה הדתית של העיר לקהילת נדיקלו. בשנת 65, הותר ליהודי העיר להקים קהילה דתית משלהם. בעיר הוקם בית תפילה ובית מטבחיים, ורבי קרולי פרידמן הוזמן להיות רב הקהילה. בעבור שלוש שנים נבנה בית-ספר בעיר, אשר מוריו עבדו בהתנדבות. העיר הותירה את קהילתה הדתית בלתי-מוגדרת לאחר הפיצול לאורתודוכסים, נאולוגים ואנשי הסטטוס-קוו שנערך ב-1869. מאוחר יותר הגדירה עצמה קהילת העיר כקהילת סטטוס קוו, ובעקבות כך פרש מהקהילה החברים האורתודוכסים, אשר הקימו מוסדות דתיים משל עצמם. ב-1889 נבנה בית כנסת חדש.
עלילת הדם של טיסה אסלר (1882/3), בה הואשם שוחט יהודי בשיסוף גרונה של נערה, עוררה תגובות אנטישמיות בכל הונגריה. החקירה נערכה בנירג'האזה, וגלי שנאה אנטי-יהודיים הורגשו בעיר. במאבק באנטשמיות בעיר בלטו חברי הקהילה משה הס, יצחק היימן ויצחק גולדשטיין, שעמד בראשות קבוצת הגנה יהודית מפני מתפרעים אנטישמיים.
הונגריה ונירג'האזה בחיי אברהם:
ב-1920 הובס השלטון הקומוניסטי שהתקיים בהונגריה משך תקופה קצרה. עם הבסת השלטון הישן, עלו לכוח גורמים פוליטיים בעלי נטיות אנטישמיות דוגמת האדמירל מיקלוש הורטי, אשר פעל להגבלת זכויות היהודים. עם זאת, חיי הקהילה היהודית (שמנתה 5,000 נפש) המשיכו. ב-1924, בהיות אברהם בן שנתיים, תמו עבודות הבנייה של בית הכנסת האורתודכסי החדש בעיר. בעיר פעלו תנועות ציוניות כגון הציונים הכלליים, המזרח"י והשומר הצעיר, ונערכו מספר עליות לארץ ישראל בשנים 1932 – 1935. בהיותו בן 11, הוקמה בעיר קבוצת ספורט יהודית בשם "קדימה". בית הספר היהודי בעיר הכיל למעלה מ-400 תלמידים, ונערכו בעיר הרצאות ודיונים שעסקו בתנ"ך.
ההרעה הבולטת בחיי יהודי הונגריה חלה בשנים 1938 – 1941, בהן פורסמו שלושת "חוקי היהודים", אשר הטילו מספר מגבלות על יהודים בתחומי התעסוקה, 
אסרו על השחיטה הכשרה, הגדירו יהודי עפ"י מוצאו ואסרו על נישואי תערובת. בתקופה קשה זאת, הצטרף אברהם לתנועת השומר הצעיר. באותה תקופה זרמו לגבול ההונגרי בכלל, ולעיר בפרט, פליטים סלובקיים ופולנים. תושבי העיר, וביניהם אברהם, דאגו לרווחתם. החל מ-1942, נשלחו רבים מנערי הקהילה, וביניהם אברהם, לעבודות כפייה קשות. מספר מיהודי העיר גורשו בשל בעיות מסמכים.
בשנת 44, החלה הונגריה, שהייתה בברית עם גרמניה, במגעים ליציאה מהמלחמה. הדבר הוביל לפלישת גרמניה להונגריה: פלישה שסכנה את חיי מאות-אלפי יהודי הונגריה. הגרמנים נכנסו לנירג'האזה ב-11 באפריל, 1944. ראש עיריית נירג'האזה פרסם באותו היום את ההוראה הבאה:
"בזאת, אנוכי מורה לכל הגופים הקהילתיים היהודיים להכין רשימה של כל היהודים ובני משפחתם. הרשימה תכיל כתובת ומספר דירה, ותוגש בארבעה עותקים [...], תוך 48 שעות מקבלת החלטה זאת."
תוך ימים ספורים, הוכרז האזור היהודי בעיר כגטו, וב-14 לחודש החלו גרושים לגטו מהכפרים הסמוכים. רבים מהמגורשים הותרו עם רכוש מועט, הוכו בדרך לגטו ונשדדו. ב-24 לחודש, גורשו יהודי העיר לתוך הגטו. בדיעבד, הוקמו בעיר שני גטאות - אחד ליהודי העיר, והשני ליהודי הקהילות הסמוכות. עד ה-10 במאי, ישבו בגטו 17,500 נפשות, ובראשם עמד גאבור פישבויים. היה מחסור קשה במזון, וסכנת מגיפות נפלה על העיר. הגטו בנירג'האזה היה מ-13 הגטאות הגדולים בקרפטו-רותניה וצפון-מזרח הונגריה. המצב הסנטירי הקשה, המחסור במזון ובדיור הובילו את מועצת יהודי העיר לשלוח בקשה רשמית לגורמים בכירים. במחאה על המצב הקשה בכל צפון הונגריה, ובנירג'האזה בפרט, פנתה המועצה היהודית המרכזית לגורמים בשלטון המקומי וגורמים נאציים. בקשתם נוסחה כדלקמן:
"... המצב דומה במחוז סבולץ', אשר יהודיו נלקחו לנירג'האזה. בהתאם למידע שנתקבל על-ידינו, הם [היהודים] הורשו לקחת מזון ליומיים, 30 פנגוס ו-50 ק"ג של מטלטלים. האנשים שהועברו לנירג'האזה הוכנסו לבתים פרטיים, אך לאור המספר הגבוהה של האנשים, הם נדחסו לתוך דירות אשר קיבולן קטן בהרבה מהנדרש. ההאכלה והטיפול בחולים בלתי אפשרי."
בתגובה לדרישות היהודים, החליטו הנאצים לגרש את היהודים מהגטו לאזורים אחרים. המועצה היהודית התנגדה למעשה, אך בקשותיה למנוע את הגירוש נדחו. היהודים גורשו, כשלב ביניים המקדים את הגירוש למחנות, ב-5 במאי לחוות שימה, ניריש והארנגוד. התנאים בחוות היו קשים, רבים עונו ע"י הז'אנדרמיה, כוח צבא ושיטור הונגרי, כדי שיגלו היכן הם החביאו את רכושם ומחלת הטיפוס התפשטה בקרב היהודים, והרגה רבים. ביניהם, כנראה, גם אחותו של אברהם.
תוך זמן קצר החלו השילוחים של הרוב היהודי באזור. אלפים רבים נספו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. השילוחים נערכו כדלהלן:
14 במאי, 3,200 נפש.
21 במאי, 3,274 נפש.
23 במאי, 3,272 נפש.
27 במאי, 2,708 נפש.
5 ביוני, 2,253 נפש.
אחרי המלחמה, שבו לעיר מספר מאות יהודים. בית הכנסת האורתודוכסי נתגלה כהרוס מהפצצה נאצית, ורוב הקהילה חרבה. אחדים משורדי הקהילה עלו לארץ ישראל. אחרי מרידת 1956, התדלדלה אף יותר הקהילה היהודית בעיר.
מקורות:
האנצקילופדיה העברית, הונגריה: יהודים, ??, ??.
השואה: הונגריה, ??, ??.
טקסט מקורי: הוראת רישום היהודים [1]; פניית המועצה היהודית [2].
posted by Furedi Avraham @ 6:21 AM
0 comments
